פסק-דין בתיק ת"א 11890-07

1. בפניי תביעת לשון הרע. בהחלטה קודמת (24.2.11) נקבעה אחריותו של הנתבע ללשון הרע, על פי המפורט בהחלטה האמורה. הצדדים הגישו ראיותיהם והשמיעו טיעוניהם בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע. לכך אפנה עתה.

2. נקודת המוצא לדיון מצויה בקביעות בהחלטה לעניין האחריות. אעמוד עתה על עיקרי הקביעות האמורות.

3. (א) בהחלטה נקבע, כי הוכחה באופן חלקי אמיתותה של הטענה בפרסום כי אנשי מקצוע, אשר נתנו שירותים ליישוב, ביצעו עבודות גם בבית התובע. נקבע, כי יש ממש בטענה, כי ההיעזרות באנשי מקצוע בדרך זו יכולה להעלות חשש לניגוד עניינים. נקבע גם, כי יש ממש בטענה, כי הדבר עלול ליצור מראית עין של מעשים לא כשרים. עם זאת, נקבע כי הנתבע הרחיק לכת בפרסום מעבר לכך, ויצר את הרושם, בעיניו של הקורא הסביר, כי בהקשר של ביצוע עבודות בביתו, התובע ניצל את תפקידו על חשבון חברי האגודה וקופת הציבור, וקיבל טובות הנאה. נקבע, כי טענה זו לא הוכחה, ואף הופרכה.

(ב) לעניין רכישת מתקן מסנן מים למושב, נקבע כי לא הוכחה אמיתותו של הרושם שנוצר במכתב, של שימוש שעשה התובע בכספי הציבור לעניין רכישת מתקן סינון מים ליישוב, תוך ניגוד עניינים וכדי להפיק רווח אישי. נקבע, כי אף כי הטענות בפרסום לעניין זה כוללות מרכיבים מסויימים שאמיתותם הוכחה, אמיתותה של התמונה הכוללת שהוצגה בנקודה זו לא הוכחה, ואף הופרכה. 

(ג) לעניין טענות לגבי אופן הקצאת נחלה לבתו של התובע, נקבע כי עיקרי טענותיו של הנתבע הוכחו. נקבע כי הנחלה הוקצתה ללא ידיעת החברים; כי מדובר בפעולה בהפלייה ובחוסר יושר ציבורי; כי הוצג מצג שווא לגביה; כי חברותה של הבת לא הובאה מעולם להחלטה בפניי האסיפה הכללית; וכי קיימת תמיכה לטענה כי מדובר בשימוש של התובע בתפקידו על מנת לדאוג לבני משפחתו, על חשבון חברי האגודה. בה בעת נשללה אמיתות טענתו של הנתבע בדבר זיוף מסמכים על ידי התובע לעניין זה.

(ד) אשר לטענה בדבר פגמים מינהלתיים קשים בהתנהלותו של התובע, נקבע כי הוכחה אמיתות הטענה בדבר אי העמדת חומרים לעיון, ואי גילוי התקשרויות. נקבע כי הוכח שהתובע הציג עצמו כמי שמקדם במסגרת תפקידו בוועד היישוב עיסקאות נדל"ן. נקבע כי התובע עירב בהקשר זה בין ענייניו הפרטיים ובין תפקידו במושב. נקבע עוד, כי הדבר מעלה חשש אפשרי לניגוד עניינים. עם זאת, נקבע כי אין כל ראייה בהקשר זה לניצול על ידי התובע של הקופה הציבורית כדי לדאוג לעצמו, כביכול. מנגד, נקבע כי הטענה הרמזנית בדבר "קשר לא ברור" בין עסקיו הציבוריים והפרטיים של התובע בעניינים אלה לא הוכחה. נקבע גם כי לא הוכחה אמיתותה של טענה אחרת, בדבר הסתרת פסקי דין.

(ה) עוד נקבע, כי הנתבע אחראי לשורה של פרסומים על לוחות המודעות ביישוב. נקבע גם כי הפרסום גרם לסערה ביישוב. בשים לב לכך שמדובר בפנייה לרשם האגודות השיתופיות, אשר פורסמה טרם נדרש רשם האגודות השיתופיות לעניין, נקבע כי אין עניין לציבור בפרסום. אוסיף עתה, כי נתון זה מתיישב עם טענת התובע בדבר כוונה לפגוע בפרסומים האמורים. הוא הדין בטענה כי הפרסומים נעשו סמוך לתקופת בחירות.

(ו) נשללה גם טענת הנתבע לתום לב. בגדר קביעה זו נדחו הטענות כי הפרסום היה שיאו של מסע רדיפה אישי וחסר גבולות. מנגד נקבע, כי הפרסום כלל טענות שאינן אמת. נקבע, כי היקפו של הפרסום חרג באופן ממשי מן הסביר להגשמת תכליתו הנטענת; כי הנתבע העלה טענות בלתי נכונות בעליל, כאשר הנתבע לא היה יכול שלא לדעת על כך; כי הנתבע לא עשה גילוי מלא של עניינים רלוונטיים בפרסום; כי לגבי חלק מן העניינים שבמכתב הופרכה הטענה בדבר ניצול תפקידו ומעמדו של התובע על מנת לדאוג לעצמו ולמקורביו על חשבון חברי האגודה וקופת הציבור; וכי טענה זו הועלתה בלא בסיס של ממש. בתוך כך נקבע כי היה פער בלתי ניתן לגישור בין העובדות הממשיות שהיו בידי הנתבע, ובין מה שטען לו בפרסום. כן נקבע, כי הנתבע לא נקט באמצעים סבירים לברר את אמיתות טענותיו. הוצבע על כך שהנתבע אינו חוזר בו מטענות אשר נדחו על ידי גורמים אליהם פנה בעניין. נקבע, כי קשה ליישב את דרך הילוכו לעניין זה עם טענה לתום לב. הוצבע בהקשר זה על כך שהנתבע חיפש ומצא באשפה חומרים אישיים הקשורים לתובע, ואף שמר אותם. צויין כי הדבר נוטה לתמוך בטענת התובע כי מדובר בסוג של רדיפה אישית.

4. לתמונה העולה מן האמור לעיל יש להוסיף את תיאור התובע לעניין עשיית הפרסום, בין היתר, על לוח המודעות הסמוך לבית הכנסת ביישוב, ואת הפגיעה אשר חווה כתוצאה מכך. יוער, כי לתיאור בדבר תליית הפרסום על לוח המודעות ליד בית הכנסת יש ביטוי גם בראיות בשלב האחריות (ראו עדות מר יאיר אליהו, בעמוד 24). עם זאת, בהתחשב בשלב המאוחר בו עלתה לראשונה הטענה לעניין יום הפרסום, איני מקבל כממצא את הטענה כי הפרסום נעשה בערב שבת דווקא.

5. לעניין הפגיעה בתובע אני מביא בחשבון את העובדה שמדובר בקהילה קטנה. בנסיבות אלה, ובשים לב להיקף הפרסומים, יש יסוד מוצק להניח, כי תוכן הפרסום הגיעה לידיעת רובם הגדול של חברי הקהילה. נתונים אלה נוטים להעצים את הפגיעה בתובע. גם מעמדו של התובע, אשר מילא תפקיד בכיר בוועד היישוב, נוטה להעצים את הפגיעה בו. הוא הדין במעמדו של הנתבע, אשר על פי עדותו שלו מילא תפקיד של יו"ר ועדת הביקורת ביישוב. על רקע זה, תיאור התובע בדבר טיבה של הפגיעה אותה חווה, כמפורט בתצהירו, מקובל עליי כסביר בעיקרו.

6. לכל האמור יש להוסיף גם את דרך הילוכו של הנתבע בהליך שבפניי, אשר התאפיינה בעמידה על אמיתות טענות מרחיקות לכת, גם כאשר לא הייתה ראייה ממשית להוכחתן; בהעלאת טענות בעלות אופי פוגעני, אשר הרלוונטיות שלהן הייתה, לא אחת, שולית אם בכלל; ובכך שלכל אורך הדרך לא באה מצד הנתבע חזרה מטענות או מחלקן, ואף לא באה הבעת צער על הפגיעה שנגרמה לתובע.

7. מנגד, יש להביא בחשבון כי לגבי חלק לא זניח של העניינים, כמותית ואיכותית, נמצא יסוד לטענות הנתבע, הכל כמפורט בהחלטה לעניין האחריות. על רקע זה, משקלו של שיקול ההרתעה עליו עומד התובע, מוגבל. לעניין זה אני מביא בחשבון גם, בכל הנוגע לשמו הטוב של התובע, כי בפסק דין של בית המשפט העליון (ע"א 7094/10 צורן נ' שפירא (2012)) אושרה קביעה של בית המשפט המחוזי (משנת 2010) לפיה התובע, כחבר ועד היישוב, פעל לקדם את עניינם של מקורביו, ולהעדיף אותם על פני מועמדים מתאימים אחרים, בהקצאת נחלות ביישוב. עם זאת, יש להעיר כי מדובר בקביעות מאוחרות במידה ניכרת למועד הפרסומים נשוא ההליך. משכך, משקלו של עניין זה מוגבל, לצורך ההליך שבפניי. אני מביא בחשבון גם, כי הפרסומים לא מנעו מן התובע להיבחר, ברוב גדול, לראשות ועד היישוב. יש להביא בחשבון גם, כי אף התובע עמד על טענות, אשר בסופו של דבר התברר כי לנתבע קיימת הגנה לגביהן.

8. לכל האמור יש להוסיף כי לא מועלית טענה של ממש לנזק ממוני. יש להוסיף עוד כי לא הוכחה טענת התובע בדבר אחריות הנתבע לפרסום במושב תעוז.

9. הועלתה טענה כי מצבו הכספי של המושב היה בכי רע בעקבות כהונתו של התובע (ראו נספח טו' לתצהיר הנתבע בשלב קביעת הנזק), אני מתקשה לייחס לה משקל רב. עיקרו של הפרסום בטענות לעניין ניצול לרעה של התפקיד, אי יושר ושחיתות אישית. לא מדובר ביכולת ניהול, בתחום הכספי או בתחום אחר. משכך, אין בטענה האמורה כדי לסייע במידה ממשית לנתבע. בתוך כך יש להעיר, כי נספח טו' האמור כולל פרוטוקולים של אסיפות כלליות של המושב משנת 2011. מדובר בנקודת זמן מרוחקת ממועד עשיית הפרסומים. ממילא, נוטה הדבר להחליש את המשקל שיש לייחס למסמכים אלה. זאת ועוד, ניתן לראות כי יו"ר האסיפה הינו הנתבע. לשון ההחלטות האמורות, כמו גם תוכנן, דומה לטענותיו של הנתבע בהליך שבפניי. גם על רקע זה, מתבקשת התייחסות זהירה לתוכנו של הנספח.

10. הועלתה טענה כי יש להביא בחשבון שמצבו הכלכלי של הנתבע אינו שפיר. לעניין זה לא הונחה תשתית ראייתית של ממש. משכך, המשקל שניתן לייחס לעניין זה מוגבל. אעיר, בשולי עניין זה, כי מוקד הבחינה בתביעת לשון הרע הוא הפגיעה בתובע. אף אם הדבר אינו מונע, במקרים מתאימים, הידרשות לשיקולים של צדק יחסי, בשים לב לכך שהסעד המבוקש אינו מבוסס על נזק ממוני, ספק בעיני אם לנוכח התשתית שבפניי, זהו המקרה המתאים לכך.

11. בהתחשב בכל האמור, על רקע סכום התביעה, אני פוסק לתובע פיצוי בשיעור של 20,000 ש"ח. כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות התובע, המשקפות את אגרת ההליך הנגזרת מן הסכום שנפסק, בסך של 700 ש"ח. הנתבע ישא בשכר טירחת עורך דין בסך של 4,000 ש"ח. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה שנדרשה בתיק, את הקביעות בהחלטה לעניין האחריות ובפסק הדין, ואת היחס בין הסכום שנתבע ובין הסכום שנפסק בסופו של דבר. כל הסכומים ישולמו עד ליום 1.1.13.

 ניתן היום,  ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: